<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ייבא, חמוה דאשיין בר נדבך</h1>
<h2>דף כב:</h2>
גרסינן בפרק לא יחפור הלכה מי שהיה כותלו סמוך [לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר]. אמר רב לא שנו אלא כותל גינה אבל כותל חצר אם בא לסמוך סומך. ורבי אושעיא אמר אחד כותל גינה ואחד כותל חצר אם בא לסמוך אינו סומך. ומותבינן תנן החלונות וכו', ותני עלה מלמעלן כדי שלא יציץ ויראה ומלמטן כדי שלא יעמוד ויראה ומכנגדן כדי שלא יאפיל, טעמא שלא יאפיל אבל משום דוושא לא. ומשני ברייתא דקתני כדי שלא יאפיל ולא חייש לדוושא, הכא במאי עסקינן מן הצד. ומסיק ברייתא דאיירי מן הצד ובלבד כדי שלא יאפיל, כמה צריך להרחיק, אמר ייבא חמוה דאשיין בר נדבך מלא רוחב חלון. וכן פירש רש"י.
ואני הסודר שמעתי, מן הצד היינו דאותו הסומך בונה כותלו אורכו כנגד אורך כותל שהחלונות בו. וכשיגיע סמוך לכותל צריך להרחיק שלא יגמור בנין כותלו כשיעור שלא יאפיל. ומפרש רב ייבא חמוהי [דאשיין בר נדבך] רוחב חלון. ולעולם הרחקה דבין כותל לכותל כשיעור דוושא. והיינו דקא מקשי והא אנן ארבע אמות תנן, בהרחקת חלונות כשסמוכין הכתלים ומכוונים (אין) אורך כנגד אורך. ומשני כאן מרוח אחת כאן משתי רוחות. פירוש מרוח אחת, שהכותל שנסמך בא מרוח אחת וכלה עד החלון. היינו בכדי שלא יאפיל. דכיון דאינו כלה כנגד כל האורך שכנגדו איכא דוושא. אבל משתי רוחות, שהולך הכותל הנסמך כנגד כל הכותל שכנגדו, דהיינו שתי רוחות לחלונות, ההוא צריך הרחקה בארבע אמות אף משום שלא יאפיל. ורש"י פירש משתי רוחות זה, שני כותלים זה כנגד זה משני צידי החלון.
ונראה פירושו שכתב, דמשנתינו החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות דקתני, דמשמע כותל שכנגד החלונות אותו הכותל צריך להגביה או להשפיל ולהרחיקו מכנגדן ארבע אמות. ובכותל אחד איירי. ובירושלמי [ב"ב פ"ב ה"ד] החלונות בין מלמעלן [מלמעלה] וכו' כדי שלא יהא עומד ורואה, מלמטה כדי שלא יהא עומד ורואה, מכנגדן ארבע אמות שלא יאפיל את הצדדין, מה הן ותני כן מרחיקין את הכותל מן החלון כמלא חלון. הירושלמי משמע כפירוש שפירשתי.
